קלוד נכנס לתוך Google Docs, Sheets ו-Slides, ומי שמחליט אם זה פתוח אצלכם הוא מנהל ה-Workspace

מה שונה כאן מהחיבור שהיה קודם. בקלוד יש כבר זמן מה חיבור לגוגל דרייב, והוא עובד בכיוון אחד: אתם בתוך קלוד, והוא הולך לחפש אצלכם קובץ. התוספת החדשה הופכת את הכיוון. אתם בתוך הקובץ, וקלוד בא לשם. זה נשמע כמו הבדל קטן, והוא ההבדל בין כלי שצריך לזכור להשתמש בו לכלי שיושב במקום שבו העבודה כבר קורית.

מה מונע תאונה, ומה לא. לסרגל יש שני מצבים, וברירת המחדל היא לשאול לפני עריכה: קלוד מתאר מה הוא עומד לעשות ומחכה שתאשרו. במצב השני, שבו הוא עורך בלי לעצור, לפי הדף הרשמי הוא עדיין עוצר לאישור על הוספת קישורים, תמונות מבחוץ, כתובות אינטרנט ושינויי גישה לקובץ. ושני דברים הוא לא יעשה בכלל: לשתף את הקובץ עם מישהו, ולהעביר בעלות. בקשה כזאת מסורבת. זו בדיוק ההפרדה שהייתם רוצים לראות בכל כלי שנוגע בקבצים של הארגון.

המגבלות, והן חלק מהתשובה לשאלה אם לפתוח את זה לצוות. לפי הדף הרשמי, בבטא הזאת קלוד עובד רק על הקובץ הפתוח: הוא לא פותח, לא יוצר ולא מייצא קבצים אחרים. הסרגל חייב להישאר פתוח, וסגירה שלו עוצרת את העבודה באמצע. אין תמיכה ב-Firefox, יש מגבלת זמן של שש דקות לפעולה, ובמסמך הוא לא קורא הערות ולא סוגר אותן. במצגת, גרף שהוא יוצר הוא תמונה ולא גרף מקושר לנתונים.

שלוש שאלות למנהל מערכות המידע, שאפשר לשלוח כמו שהן. האם חנות היישומים פתוחה להתקנה עצמית, או שרק אתם מתקינים. האם אתם רוצים להתקין את זה לכל הארגון או לקבוצה אחת לתחילת הדרך. ומה אנחנו עונים לעובד ששואל למה העריכה של קלוד מופיעה בהיסטוריה בשמו.

והגבול, בכנות. זה חוסך את ההעתקה הלוך ושוב, וזה חיסכון אמיתי. אבל מה שנחסך הוא הצעד הטכני, לא הצעד שבו מחליטים. בגיליון זה בולט במיוחד: נוסחה שנכתבה בשנייה היא נוסחה שאף אחד לא בדק, והיא עכשיו יושבת בקובץ שאחרים עובדים עליו.