ChatGPT מריץ עכשיו משימות חוזרות עבור צוות שלם, גם כשאף אחד לא פתח אותו

קודם כל, על מה מדובר. צוות ב־ChatGPT הוא קבוצת אנשים בארגון שעובדים על אותו דבר. חדש כאן זה שלקבוצה כזאת אפשר להגדיר משימה שרצה מעצמה: למשל סיכום שבועי של כל הפניות שהגיעו למערכת הגיוס, שנכתב כל יום ראשון בשמונה בבוקר ומחכה לכולם. היא רצה בענן, כך שאף אחד לא צריך להשאיר מחשב דלוק או את הכלי פתוח.

מה שמעניין כאן הוא לא השעה הקבועה אלא האפשרות השנייה. משימה יכולה לרוץ גם כשמשתנה משהו במערכת שהצוות מחובר אליה: מועמדת חדשה נכנסה, פנייה נסגרה, שורה נוספה. זה בדיוק המבנה של אוטומציה. ההבדל היחיד הוא שעד עכשיו בנו אותה בכלי אוטומציה נפרד, ומעכשיו אפשר לבנות אותה בתוך הכלי שהעובדים ממילא פתוחים בו.

למה זה טוב, בכנות. אוטומציה בכלי נפרד נופלת על הדבר שהכי קשה בה: צריך מישהו שיודע לבנות אותה. כאן אותה עבודה נעשית בשפה רגילה, ובידי מי שמכירה את התהליך ולא מי שמכירה את הכלי. זה אמיתי, וזה גם הסיבה שכדאי לעצור לרגע לפני שזה מתפשט.

מה שנכון לאוטומציה נכון גם לזאת:

1. מי בנה אותה. משימה של צוות שורדת את מי שהגדיר אותה. כדאי שיהיה שם של אדם לידה.
2. מה קורה כשהיא נופלת. אם המערכת המחוברת מפסיקה לענות, המשימה פשוט לא תרוץ. שקט אינו אישור שהכול בסדר — זה בדיוק הלקח של העבודה המתוזמנת אצלנו.
3. מי רשאי לחבר מה. ההחלטה לאיזו מערכת הצוות מתחבר היא של בעל הצוות. זו החלטה על מידע, ולא הגדרה טכנית.

הפרט שישבור למישהו הנחה. עובד שמצטרף לצוות יכול לראות גם הרצות מלפני שהצטרף. כלומר אם משימה מייצרת כל שבוע טבלה על מועמדים או על עובדים, הטבלאות הקודמות נגישות לו ברגע שצירפו אותו. זה לא באג, זו התנהגות מתועדת — ולכן שאלה שכדאי לשאול לפני שמגדירים משימה כזאת היא לא רק מי בצוות היום, אלא מי יהיה בו בעוד חצי שנה.